צירוף צדדים נוספים להליכי בוררות היא סוגיה שנתקלים בה לא אחת בניהול הליכי בוררות, גם מקומיים וגם בינלאומיים.

בית המשפט העליון בישראל קבע לאחרונה כי הסכמה היא הבסיס המרכזי, ולמעשה הבלעדי, לצירוף צדדים שאינם חתומים על הסכם בוררות.

בניגוד להלכה קודמת בעניין זה (ולפרקטיקה שצברה תאוצה בישראל), בית המשפט הבהיר שלא ניתן לצרף צדדים שאינם חתומים על הסכם הבוררות רק בשל נסיבות כמו שליטה תאגידית, קשרים עסקיים או שיקולי יעילות דיונית.

ההחלטה מחזירה את הדין הישראלי לעקרון הבינלאומי שלפיו סמכות הבוררות מבוססת על הסכמת הצדדים בלבד, ומדגישה את החשיבות של ניסוח מדויק של סעיפי בוררות והגדרת היקף הצדדים המחויבים בהם.

ראו מאמר מאת עו"ד גדעון אבן-אור, שותף, ועו"ד דוד קנול, שפורסם במגזין הבוררות הבינלאומית Lexology: לקריאה הקליקו

Israel Recalibrates: The Israeli Supreme Court Restores Consent as the Central Foundation for Joining Non-Signatories to Arbitration – Lexology